כשמדברים על צרות צרורות שהסוכר גורם להן, רוב האנשים חושבים באופן מיידי על רמות גבוהות של סוכר (סוכרת). אלא שמן העבר השני של המשוואה, גם תרחיש בו יש מיעוט סוכרים בדם הוא מסוכן לא פחות.
בנוסף לכך תיתכן ירידה דרסטית ודי פתאומית של הסוכר, מה שעלול לפגוע בצורה אנושה בתפקוד של מערכות הגוף. אלו הן ההגדרות של היפוגליקמיה, מיעוט סוכרים המלווה לעיתים בסימפטומים דוגמת הזעת יתר, בלבול, רעב או פרכוסים.
במאמר הבא נציג תשובות לשאלות העיקריות שעולות ביחס להיפוגליקמיה, ובעיקר זיהוי גורמי הסיכון להיפוגליקמיה ודרכי האבחון של הבעיה.
רשימה ארוכה של גורמים אפשריים
התקף היפוגליקמיה עלול להיגרם עקב לא מעט גורמים. גורם הסיכון הראשון הוא תרופות, בעיקר תרופות שהמטרה שלהן היא לעודד את הפרשת האינסולין. עיקר הסכנה היא כשמשלבים את התרופות האלה עם תרופות אחרות או אלכוהול, שעלול להביא לבעיה כשלעצמו.
הסיבה היא שהוא חוסם את ייצורו של הגלוקוז בגוף אבל לא את תהליך הפירוק של גליקוגן. לאחר מספר ימים לאחר השתייה המאסיבית של האלכוהול, ובעיקר כאשר לא אוכלים בימים העוקבים בכמות נאותה, גדלים הסיכויים להיפוגליקמיה.
היפוגליקמיה היא פעם רבים תופעת לוואי של מחלות אחרות, ביניהן ניתן למנות אי ספיקה של הלב, הכליות או הכבד, תשישות משמעותית של הגוף ועוד.
גידולים, בין אם מפרישים אינסולין ובין אם לא, מגדילים את הסיכויים להיפוגליקמיה ולבעיות גופניות נוספות. גורם סיכון אחר הוא בעיה במערכת ההורמונלית של האדם, ובעיקר חוסר בהורמונים כמו קורטיזול או אדרנלין.
בהרבה מקרים שילוב של גורמים מביא להיפוגליקמיה, כאשר ייתכן שהאדם יסבול מהבעיה ולא ידע מהן הסיבות הספציפיות לה. כמובן שאם יודעים מה מקור הבעיה ניתן לטפל בה קודם כל ולצפות לשיפור המצב כתוצאה מכך. גם אם לא יש מה לעשות, כאשר הטיפול במקרה הזה מתמקד בשורש הבעיה ובתסמינים שלה.
אבחון היפוגליקמיה
אותה כמות מועטה של סוכר מביאה להשפעה משמעותית על הגוף. התוצאה היא שורה ארוכה של תסמינים, אותם חשוב לזהות. בין התסמינים האלה תמצאו רעידות, חולשה, סחרחורות, חרדות, הזעה, תחושת רעב, עייפות, בלבול ואדישות ועוד. הבעיה היא שחלק מהתסמינים האלה הם כלליים ועלולים להעיד באותה מידה על בעיות אחרות בגוף האדם. לכן לא תמיד מספיק לשים לב לתסמינים וצריך לבצע בדיקות.
בעיקרו של דבר יש שלושה מאפיינים שצריכים להתקיים כדי שהאדם יהיה מוגדר כסובל מהיפוגליקמיה. הראשון הוא תסמינים פיזיים, כפי שהוזכרו מעלה. בנוסף לכך נדרש שרמות הגלוקוז בגוף תהיינה נמוכות, כאשר בדיקת דם פשוטה יכולה לספק את התשובה הזו.
התנאי השלישי, והחשוב לא פחות, הוא שבמצב של היפוגליקמיה אמור להיות שיפור בתסמינים לאחר שרמות הגלוקוז בגוף עולות – ומכאן שמבצעים בדיקות משלימות לאחר מניפולציות שונות. אצל מי שמקבל סוכרים שמעלים את רמת הסוכר שלו, אך ללא שיפור בתסמינים, ייתכן שהבעיה העיקרית שהוא סובל ממנה לא קשורה להיפוגליקמיה.
יש כיום מגוון רחב של אמצעי אבחון מתקדמים עבור הגוף, שמקצרים תהליכים והופכים את הדרך לקבלת התשובות למהירה יותר ואפילו פשוטה יותר: אבחון שאינו פולשני או כרוך בתופעות לוואי.
אחת הבדיקות האלה היא Global Diagnostics, אותם מבצעים ברשת המרפאות של ביו קיור. הבדיקה מבוססת על חיבור אלקטרודות לרגליו של המטופל ובחינת התדרים שמעביר הגוף במאות האיברים שב-13 המערכות שלו. הבדיקה מסייעת להבין לא רק היכן עומדות רמות הסוכר של האדם, אלא גם את הקשרים הגופניים הנובעים מכך: למשל אם ההיפוגליקמיה פוגעת ישירות בתפקוד איברים.