הליקובקטר פילורי הוא אחד מסוגי החיידקים הנפוצים ביותר שיש, כאשר על פי ההערכות הוא שוכן בגופם של כ-70% מבין האנשים. בהיעדר אבחון וטיפול מתאים חשוף האדם בפני שורה ארוכה של סיבוכים, המשפיעים לרעה על איברי הגוף השונים ועלולים לסבך את בריאותו במידה משמעותית.
אבחון של החיידק בבדיקת צואה צריך להיכנס לתמונה בנקודה הזו בדיוק. איך בדיוק עושים את הבדיקה נכון?
ראשית: מיפוי הסכנה
חיידק הליקובקטר פילורי הוא צרה צרורה מכל הבחינות. המדובר בחיידק אשר הופך את הקיבה לביתו ומביא לדלקת כרונית בה, המשפיעה לרעה על פעילותה של מערכת העיכול. סכנה עיקרית שכרוכה בו היא התפתחות של כיב קיבתי, אשר כשלעצמו מביא לשורה ארוכה של תסמינים אפשריים: כאבי בטן, הקאות (כולל הקאות דמיות), צואה שחורה או עייפות כללית.
יש כיום דרכי אבחון שונות לאיתור חיידק הליקובקטר פילורי, כאשר בדיקת צואה נחשבת למרכזית במיוחד. מטרת העל של הבדיקה היא לזהות חלקיק חלבוני המזוהה עם החיידק – מה שמכונה "אנטיגן" – ובכך להסיק על הימצאותו של הליקובקטר פילורי בגופו של האדם.
מרגע האבחון פשוט הרבה יותר למפות את הסכנה ולטפל בה באופן נקודתי. באמצעות טיפולים תרופתיים ניתן להגיע לתוצאות טיפול ראויות, שיכולות להעלים את הכיב לחלוטין.
כך מתכוננים לקראת הבדיקה
עיקרון הביצוע המרכזי של בדיקת צואה לאיתור הליקובקטר פילורי הוא פשוט בכל קנה מידה: האדם דוגם חלק מהצואה שלו ומעביר אותה בכלי ייעודי לגורם הרפואי המאבחן, לצורך בדיקה מעבדתית שאמורה לספק תשובות חד משמעיות. זה לא בהכרח נעים – יש שיטענו שהבדיקה הזו מביכה – אבל בהתחשב ביתרונות שלה ברור מדוע מומלץ שלא לוותר עליה.
הבדיקה לא מצריכה הליך הכנה ארוך מדי, אם כי כן מופיעים מספק דגשים שצריכים לקבל מענה. במצב בו האדם הנבדק מקבל תרופות אנטיביוטיות או כאלה שנועדו לדכא את חומצת הקיבה – תרופות דוגמת אומפרקדס, לוסק זוטון או קונטרולוק – הוא אינו יכול לבצע את הבדיקה.
במקרה הזה ימליצו הגורמים הרפואיים להמתין לפחות שבועיים בין הנטילה האחרונה של תרופות מהסוג הזה לבין ביצוע בדיקת הצואה. אם אי אפשר לוותר על התרופות בנקודת הזמן הנוכחית עקב החשיבות שלהן, יש להתייעץ עם הרופא המטפל ולראות מהם הפתרונות שהוא מציע.
לא מן הנמנע שאותו רופא ידרוש החלפה של התרופות ה"בעייתיות" בכאלה שמיועדות לבצע את אותו הדבר פחות או יותר, אך בלי אותה בעיה של שילוב בין התרופה לבין בדיקת הצואה.
לא רק בדיקת צואה
יש להדגיש בנקודה הזו שתמונת האבחון של הליקובקטר פילורי לא מסתכמת בבדיקת הצואה, חשובה ככל שתהיה. כך למשל נהוג לבצע בדיקת נשיפה בלתי פולשנית, שגם העיקרון המרכזי שלה אינו מורכב יתר על המידה: האדם הנבדק שותה תמיסה ובה פחמן מסומן עליו ניתן לעקוב ונושף למתקן ייעודי.
אם החיידק אכן נוכח בקיבתו, תהיה לכך אינדיקציה מלאה. בדיקה רלוונטית נוספת היא אנדוסקופיה, במסגרתה לוקחים דגימה מרקמת הקיבה (ביופסיה).
ניתן לגלות הליקובקטר פילורי כחלק מבדיקה מקיפה הרבה יותר של מצב הגוף. הבדיקה הנעשית באמצעות מכשיר גלובאל דיאגנוסטיקס, לדוגמא, נחשבת לאחת המוצלחות המוצעות כיום. המדובר במכשיר אשר בוחן את הגוף מכף רגל ועד ראש, לאחר חיבור אלקטרודות לרגליו של האדם הנבדק.
לאחר מספר דקות מתקבל דו"ח מקיף המראה את כל מה שאינו בסדר בגוף, כולל החשיפה שלו לחיידקים או לרעלנים מסוגים שונים. שיטה זו נחשבת ליעילה ויכולה לקצר מאד את הדרך הדרושה עד לאיתור הבעיה.