מערכות גוף

Urogenital system – מערכת השתן ואברי המין

מערכת זו היא שילוב של שתי מערכות בגוף :מערכת הרבייה ומערכת השתן . מערכת הרבייה עליה יפורט בנפרד (reproductive system) ,ומערכת השתן אשר אחראית להיווצרות וסילוקו של השתן. שני חלקי המערכת בעלות רקמה מקורית משותפת מהשלב העוברי .

אברי מערכת השתן נחלקים למייצרי שתן, כגון הכליות, ואיברים שמעבירים שתן כמו אגן הכליה, שופכן, שופכה ושלפוחית השתן.
הכליה מסננת את התוצרים הסופיים של המטבוליזם מהדם, ורוב המים והחומרים המומסים בהם מוחזרים למערכת הדם. המים והחומרים המומסים הנשארים מהווים את השתן. השתן מופרש דרך אגן הכליה, שופכן, שופכה ושלפוחית השתן. מערכת השתן סופו של דבר תורמת לניקוי הגוף ומספקת סינון והפרשה של חומרים רעילים.

לכליה כאיבר מייצר שתן יש תפקיד בהעברת התוצרים הסופיים של המטבוליזם מהדם ולהפריש אותם. השתן נכנס לשלפוחית השתן דרך השופכן. כששלפוחית השתן מלאה, יתחיל הדחף לרוקן אותה. השתן מפונה לבסוף דרך השופכה והגוף מפונה מפסולת זו. רבע מכמות הדם בגוף נתון כל הזמן בתהליך של סינון ושל סילוק חומרים מזיקים ומיותרים לפני שהוא זורם לאיברים אחרים, כל הדם הנמצא בגוף של אדם בוגר עובר את תהליך הסינון בכליות מידי ארבע חמש דקות.

כמות המים המופרשת בשתן תלויה בכמות המים בגוף. כאשר יש בגוף מחסור במים תופרש כמות קטנה של מים בשתן ולכן צבעו כהה יותר.
תפקידי הכליות: ויסות הרכב היונים בדם ומאזן חומצה בסיס, ויסות נפח הדם, ויסות לחץ הדם – מערכת ההורמונים רנין – אנגיוטנסין, שחרור הורמונים – ההורמון אריתרופואטין, פינוי והפרשה של חומרים זרים מהגוף. 

Stomatognathic system – מערכת הפה והלסת

השילוב של איברים, מבנים, ועצבים המעורבים בנשימה, דיבור, לעיסה, ובליעה של מזון. מערכת זו מורכבת מהשיניים, הלסתות, שרירי הלעיסה, הלשון, השפתיים, הרקמות הסובבות, ואת העצבים השולטים במבנים אלה.

מערכת זו כוללת את בסיס הגולגולת עד חוליה Th3 – החוליה השלישית של החזה. הלסת כוללת את משטח הלעיסה, רקמת מסב השן וגם מפרקי הלסת. כמו כן שרירים ועצבים המשתתפים בתהליכים הקורים באזור הלסת למשל guuzay's theorem - נקודת ההתחלה של תנועת הלסת אשר נמצאת בין חוליה C1 ל- C2 .
חלל הפה כחלק ממערכת זו הינו איזור העיכול הראשון ומספק את המעיכה וספיגה ברוק של האוכל בעיקר פחמימות. מפרקי הלסת מאפשרות כאמור תנועות לעיסה ודיבור.

Sense organs- איברי החישה

איברי החישה כוללים את העיניים, אף, אוזניים, פה והעור. איברי החישה מספקים מידע למח לגבי הסביבה.
איבר חישה הינו איבר אשר אוסף מידע מהסביבה בצורת גירויים ומעביר את המידע הלאה למח על ידי סיבי עצבים מתאימים הנקראים קולטנים . איברים אלו הם מעין שלוחה של מערכת העצבים המרכזית.
תהליך העברת המידע התחושתי לא מוגבל לראיה, שמיעה, ריח או הרגשה, אלא כולל גם את חווית הכאב (על ידי העברת מידע מהעור) או שיווי המשקל (על ידי מידע המועבר מהאוזן).
אם כך איברי החישה משרתים אותנו גם באופן בו מונעים פגיעה בגוף כך שמסייעים לא ליפול על ידי שמירה על שיווי משקל או שחווית הכאב בעור מלמדת אותנו לא להתקרב למקור הכאב. 

Respiratory system- מערכת הנשימה

מערכת הנשימה היא מערכת המאפשרת את חמצון הדם הדרוש לצורך הפקת אנרגיה ואת פליטת הפחמן הדו-חמצני שהוא תוצר לוואי לתהליך זה.
מערכת הנשימה מורכבת מדרכי האוויר העליונות, ודרכי האוויר התחתונות. דרכי האוויר העליונות כוללות את האף, הפה, ותחילת קנה הנשימה.

דרכי האוויר התחתונות כוללות את קנה הנשימה, את הסימפונות ואת הריאות. בית החזה עצמו כולל גם את הצלעות, את עצם החזה ואת השרירים הבין-צלעיים והסרעפת.
תפקיד האף הוא סינון וחימום האוויר. התעלות באף מגדילות את שטח הפנים של דרכי האוויר וכך הוא מתחמם וסופח לחות. באף שכבת שערות מיקרוסקופיות ורירית הקולטות מזהמים.

סימפונות, צינורות הריאה הראשיים, הסתעפויות קנה הנשימה. כאשר קנה הנשימה מגיע לריאה הוא מתפצל לשני ענפים הנקראים סימפונות. ענפים אלה מתפצלים גם הם לנימים קטנטנים הנקראים סימפונונים ואלה מסתיימים בנאדיות.
הריאות – כל אחד מהסימפונות מתפצל לעוד סימפוניות, קטנות יותר ויותר, עד שלבסוף הן מגיעות לנאדיות הריאה. נאדיות הריאה הם שקיקים קטנים בעלי קרום שבצידו האחד נוזל הנאדית ובצידו השני נימים.

תהליך הנשימה מתבצע על ידי משוב שלילי. במערכת הדם נמצאים קולטנים המזהים כמויות של פחמן דו-חמצני בדם. קולטנים אלו שולחים את המידע אל מרכז בקרת הנשימה במח. כאשר יש ריכוז גבוה יחסית של פחמן דו חמצני בדם, המוח שולח הוראה לסרעפת ולשרירים הבין צלעיים להתכווץ. הסרעפת נעשית שטוחה ומרחיבה את שטח בית החזה. גם השרירים הבין צלעיים מתכווצים וגורמים לעליה של הצלעות. זהו מצב שאיפה.

השרירים הבין צלעיים והסרעפת מושכים בתנועתם את קרומי הריאות. הריאות גדלות, ונפח בית החזה גדל. כאשר נפח בית החזה גדל הלחץ בתוכו קטן, ואוויר נכנס פנימה. זהו תהליך השאיפה. כאשר האוויר עובר את מערכת הנשימה העליונה והתחתונה, ומגיע לחיבור הסימפונות עם הנאדיות ומתבצע חילוף החומרים בין הנאדית לנימים - כלומר העשרת הדם בחמצן תהליך הנשיפה הפוך בדיוק לתהליך השאיפה ותפקידו - הוצאה של פחמן דו-חמצני החוצה מהגוף. תהליך הנשיפה מתבצע בעקבות קולטני לחץ הנמצאים בדפנות הריאה.

קולטנים אלו שולחים מסר עיצבי למרכז הבקרה הנשימתי, שיש להפסיק את כיווץ השרירים הבין צלעיים ואת הסרעפת. עקב כך הסרעפת חוזרת למצבה הראשוני והריאות מתרוקנות מאויר. לתהליך הנשיפה ישנם שרירים ייעודיים אך בדרך כלל הם לא פעילים והתהליך הוא פאסיבי ומתרחש על ידי הרפיה של שרירי השאיפה והודות לאלסטיות של רקמות הריאה.
 

Reproductive system- מערכת הרבייה

מערכת הרבייה כוללת את הגונדות - האיברים בהם מיוצרים, ולעתים מאוחסנים, תאי הרבייה. אצל בזכר- האשכים ובנקבה- השחלות.
איברים נוספים: רחם, איברי מין, נרתיק, צינור הזרע.

מערכת הרבייה הנשית:
שחלות - בלוטות בהן נוצרים ומבשילים תאי הביצה. השחלות מייצרות ומפרישות את הורמוני המין הנקביים- אסטרוגן ופרוגסטרון.
חצוצרה - נמצא בסמוך לכל שחלה ומעביר את הביציות מהשחלה אל הרחם. זהו צינור דק ומפותל. סמוך לשחלה יוצר הצינור מבנה דמוי משפך ומכאן כינויו "חצוצרה". הביצית המשתחררת מהשחלה בתהליך הביוץ, מגיעה לחצוצרה. הפריה מתקיימת באזור זה והביצית המופרית מתגלגלת לרחם.
רחם - איבר הבנוי מדופן שרירי ומחלל רחם העשיר בכלי דם. הרחם מותאם לקליטת ביצית מופרית ולהתפתחות העובר.
צוואר הרחם - שריר המקשר בין הרחם אל הנרתיק.
נרתיק – צינור המגן מפני מיקרואורגניזמים הגורמים לזיהומים בנרתיק.
מערכת הרבייה הגברית:
שק האשכים - שק עור בו מתפתחים תאי הזרע בצורה אופטימלית עד הבשלתם ומוכנותם להפרייה.
אשכים - בלוטות בהן נוצרים תאי זרע. האשכים מייצרים ומפרישים את הורמון המין הזכרי - טסטוסטרון.
יותרת האשך - תחילת צינור מוביל הזרע. בתוכו מאוכסנים ומבשילים תאי הזרע.
צינור הזרע - דרכו עוברים תאי הזרע מהאשכים אל השופכה
שלפוחית הזרע ובלוטת הערמונית - מספקות 90 אחוז מנוזל הזרע.
שופכה - צינור הנמצא באיבר הזכרות. דרכו יוצאים השופכה, נוזל הזרמה, המורכב מתאי הזרע, ונוזל הזרע.
איבר המין - איבר חיצוני המכיל את השופכה. 

Musculoskeletal system – מערכת השרירים והשלד

תנועה היא חיש פיזיולוגי המתייחס לשינוי מיקום של איבר או גוף במרחב בזמן מסוים. מערכת השרירים והשלד מאגדת בתוכה עצמות, מפרקים, ורקמות חיבור ושרירים. מערכת תנועה זו כוללת גם את המח וחוט השדרה המכיל עצבים חשובים. יש הבחנה בין תנועה פסיבית שקורית כאפקט חיצוני ותנועה אקטיבית שקורית מתוך כוונה, תנועה מודעת של תאי העצב המוטורי. המח שולט בתנועה זו יחד עם חוט השדרה.

עצמות השלד והשרירים מהווים את מערכת התנועה של הגוף. השלד קובע את צורתו של הגוף ועשוי מעצמות המחוברות על ידי רקמות חיבור וסחוסים. העצמות חיות ומשתנות כל הזמן בתגובה להשפעות וללחצים המופעלים עליהן. יש יותר שינויים בגיל צעיר. העצמות משמשות מגן לאיברים פנימיים חשובים ורגישים כגון: המח, חוט השידרה, הלב, הריאות וכו'.

מערכת השרירים מניעה את הגוף ומורכבת משרירים רבים המהווים כ- 40% ממשקל הגוף. כל שריר מורכב מסיבים רבים, סיבים אלו מאוגדים בחבילות העטופות בקרום דק. הקרום עשוי מרקמה חיבורית המקיפה את השריר ומסתיימת במיתרים חזקים וכך מתחברים השריר לעצם. לצורך הנעת הגוף דרושה אנרגיה מכנית. אנרגיה אשר נוצרת בשריר על ידי תהליכים כימיים.

 
Lymphatic system – המערכת הלימפתית

לצד מערכת כלי הדם נמצאת בגופנו מערכת זרימה מקבילה – מערכת הלימפה. מערכת זו בנויה מרשת של נימים וצינורות לימפה, שנוזל הלימפה זורם בהם. מערכת זו מנקזת עודפי מים ומומסים שנאספים ברווחים הבין תאיים בכל רקמות הגוף ומעבירה אותם לדם. כך מתאפשרת שמירה על ריכוז מומסים קבוע בתאי גוף, בנוזל הבין תאי ובדם.

הרכב הלימפה דומה מאד להרכב הפלסמה של הדם אך אין בה תאים אדומים והיא מכילה אחוז נמוך יותר של חלבונים. נוזל הלימפה מתחיל את זרימתו בנימי לימפה, וזורם לצינורות הלימפה.
בצינורות הלימפה יש מסתמים המאפשרים זרימה בכיוון אחד – אל הלב. נוזל הלימפה זורם בקצב איטי מאד בהשוואה לדם. צינורות הלימפה מתנקזים לווריד חלול עליון, וכך מגיע נוזל הלימפה לדם.

למערכת הלימפה תפקיד מהותי במערכת החיסון ומסייעת בהגנה על הגוף מפני מחלות. במקומות שונים לאורך צינורות הלימפה יש בליטות הנקראות קשרי לימפה, נמצאים בריכוזים גדולים במפשעות, בבתי השחי, באזור הצוואר, מתחת ללסתות וסביב הגרון. קשר הלימפה הגדול ביותר בגוף הוא הטחול.
בקשרי הלימפה מרוכזים המון תאי דם לבנים המתרבים ותוקפים מזיקים המגיעים אליהם בתוך נוזל הלימפה. קשרי הלימפה גדלים עקב כך וזו הסיבה לנפיחות באזורי קשרי הלימפה במצבי דלקת.

מערכת הלימפה מעבירה לדם גם חומרי מזון שומניים (כולסטרול, ויטמין K) שנספגו במעיים .
בצקת זהו מצב המצביע על ליקוי בתפקוד מערכת זו או פגיעה בצינורות הלימפה, כך שלא מנוקזים עודפי הנוזלים.
כאשר נוצר חוסר איזון בין סינון הנוזלים שבין התאים לבין הספיגה שלהם ע"י מערכת לימפה, נוצר עודף נוזלים בין התאים. כמות מוגברת של נוזלים שלא נספגו במערכת הלימפה מציף את הרקמות, הלחץ עולה, העור נמתח וגורם לרקמות להתנפח וכך מתקבלת בצקת.

Immune system- מערכת החיסון

תפקידי מערכת החיסון - הגנה מפני פולשים, סילוק פולשים, סילוק תאים מוטנטים, סילוק תאים סרטניים, סילוק תאים זקנים, סילוק תאים שפועלים כנגד העצמי – כמו במחלות אוטואימוניות.

מערכת החיסון כוללת גם איברים לימפתיים כגון תימוס, חלק מהטחול, קשרי לימפה, לשד העצם. לויקוציטים ולימפוציטים גם מהווים חלק ממערכת ההגנה. בין איברי ומרכיבי החיסון יש קשרי גומלין על מנת שיעבדו בסנכרון בפני פולשים ומזהמים.

על מנת להגן מפני פתוגנים התפתחו מספר מנגנונים לזיהוי ונטרול אותם פולשים. אחד ממאפייני החיסון הוא הזיכרון החיסוני- חשיפה של מערכת החיסון לגורם זר או לפתוגן עימו היא התמודדה בעבר, מעוררת תגובת זיכרון המתאפיינת במהירות גבוהה יותר ובעוצמה חזקה יותר. לאחר שמערכת החיסון מזהה גורם זר, כגון מיקרואורגניזם או פתוגן אחר, היא מפעילה כנגדו תגובה חיסונית תוך גיוס מגוון רחב של תאים ומולקולות, הפועלים יחד במטרה לנטרל את הפולש הזר או לסלקו. מערכת החיסון מסוגלת להבחין בין "עצמי" ל"זר", כלומר בין מולקולות ותאים השייכים לגוף עצמו לבין מולקולות ותאים ממקור זר, כך שהתגובה החיסונית תופעל אך ורק כנגד גורמים זרים לגוף.

מערכת החיסון המולדת- קיימת החל מהלידה, מתאפיינת בפעולה באופן בלתי-ספציפי, כלומר התאים השייכים אליה פועלים כנגד מגוון רחב של פתוגנים, על בסיס ההבחנה בין "עצמי" ל-"זר". כמו כן, למערכת החיסון המולדת אין זיכרון. נכללים בה- מחסומים אנטומים ופיזיולוגים כגון רמת חומציות ועור, גורמים ביוכימיים- חלבונים המנטרלים חיידקים, תאים בולעניים, אנזימים מפרקי תאי חיידקים ותגובת דלקת.

מערכת החיסון הנרכשת- מערכת החיסון הנרכשת מתפתחת במהלך חיי האורגניזם עקב חשיפתו לפתוגנים, והיא מתאפיינת בפעולה באופן בררני וספציפי: כל תא או מולקולה המשתייכים אליה מסוגלים לפעול כנגד פתוגן מסוים אחד . לכן, בניגוד לתגובה החיסונית המולדת, התגובה החיסונית הנרכשת משתנה בהתאם לניסיון האישי שרכש כל אדם בהתאם לחשיפה במהלך חייו. מאפיין מרכזי נוסף הוא היכולת לייצר זיכרון חיסוני. מערכת החיסון הנרכשת כוללת את הלימפוציטים מסוג B ו-T ואת הנוגדנים. 

Endocrine system- המערכת האנדוקרינית

המערכת האנדוקרינית הינה אוסף של בלוטות שמייצרות ומפרישות הורמונים אל מחזור הדם.
השפעות ההורמונים על הגוף- ויסות מטבוליזם , ויסות פעילות שרירים חלקים, שריר הלב והפרשה מבלוטות, מסייעים בשמירה על סביבה פנימית קבועה, מעורבות במערכת החיסון, מעורבות בתהליך הגדילה וההתפתחות, מעורבות בתהליך הרבייה.

בלוטת האצטרובל- גוש זעיר בגודל אפונה שממוקם בחלק האחורי של הגולגולת בין שתי ההמיספרות של המוח. הבלוטה מפרישה את ההורמון מלטונין, המעורב במחזוריות הביולוגית היומית, מחזור עירות ושינה ומצבי רוח.

היפותלמוס- ההיפותלמוס מחבר את מערכת העצבים למערכת האנדוקרינית על ידי ייצור והפרשה של הורמונים משחררים המועברים באמצעות שחרור הורמונים ונוירוטרנסמיטורים לחלקים שונים בהיפופיזה. ההיפותלמוס שולט במערכת האנדוקרינית וכך שולט בייצור הורמונים. שליטה זו חשובה במיוחד במצבי חירום, לכן ההיפותלמוס מהווה את מרכז הדחק של המוח.

היפופיזה- ההיפופיזה וההיפותלמוס פועלים יחד ושולטים על פונקציות גופניות רבות- הורמוני התריס, גדילה, התפתחות מינית. בנוסף, הבלוטה קשורה לתהליכי למידה, זיכרון וריכוז.
בלוטת התריס- הבלוטה מפרישה מספר הורמונים. החשוב בהם תירוקסין שהוא הורמון שאיבר המטרה שלו הם כל תאי הגוף. תפקידו לקבוע את קצב המטבוליזם הכללי של הגוף. הורמון חשוב נוסף שמייצרת בלוטת התריס הוא הקלציטונין, שתפקידו לווסת את רמת הסידן בדם.

בלוטת התימוס- בלוטה זו פעילה מאוד במהלך שנות החיים הראשונות, בהן היא ממלאת תפקיד חשוב בהתפתחות המערכת החיסונית. הורמונים המופרשים על ידי בלוטת התימוס מעורבים ביצירת תאי דם לבנים ייעודיים מסוג לימפוציט T, המסייעים לגוף להילחם בזיהומים. בלוטת התימוס מגיעה לשיא גודלה במהלך תקופת ההתבגרות המינית, אך לאחריה היא מתחילה להתכווץ ועד גיל הזקנה כמעט נעלמת.

בלוטת האדרנל- מייצרת קורטיזול, הורמוני מין, אלדוסטרון הקשור במאזן המים, מייצרת אדרנלין ונוראדרנלין הקשור בעיקר למנגנון הסטרס.
הלבלב- אחראי להפרשת הורמונים האחראים לוויסות רמות סוכר בדם: אינסולין -אחראי להכנסת גלוקוז מהדם אל התאים ויצירת מאגרי שומן, גלוקגון -מפרק שומן ומעביר סוכר מהתאים לדם.וסומסטטין -הורמון המעכב את הפרשתם של גלוקגון ואינסולין.
בלוטות המין – שחלות ואשכים עליהם דובר במערכת הרבייה.
 

Digestive system- מערכת העיכול

פעילות מערכת העיכול אצל האדם כוללת: קליטת מזון, הפרשת נוזלים ואנזימים לתוך מערכת העיכול, ערבוב ודחיפה של תכולת מערכת העיכול בתנועה הפריסטלטית, עיכול מכני, עיכול כימי, ספיגה, הפרשת פסולת.

מערכת העיכול כוללת את האיברים הבאים:
פה- איבר שבו נקלט המזון ובו מתחיל עיכולו. מתבצעות פעולות של לעיסת המזון, עירבובו עם הרוק והפיכתו לעיסה לקראת הבליעה על ידי השיניים והלשון, שרירי הלעיסה ובלוטות הרוק.
לוע- צינור שרירי, מרופד בקרום רירי, שנמשך מבסיס הגולגולת עד לתחילת הוושט, דרכו עובר המזון מחלל הפה אל הוושט.
וושט- צינור המחבר את החלק התחתון של הלוע עם הקיבה, ההעברה של המזון באמצעות התכווצויות של השרירים העגולים הנמצאים בדפנות הוושט, בצורה גלית, כלפי מטה אל הקיבה. התכווצויות של שרירים בצורה כזו נקראת תנועה פריסטלטית.
קיבה- הוא הצינור הרחב ביותר במערכת העיכול, ובו מתבצע איחסון מזון, המשך פירוק מכני של המזון באמצעות לישה על ידי שרירי דופן הקיבה, פירוק כימי אנזימטי של החלבונים.
תריסריון- הלבלב מעביר לתריסריון ביקרבונט – חומר המנטרל את החומציות, הפירוק הכימי של כל חומרי המזון מתרחשים בו.
המעי הדק- צינור הממלא את רב חלל הבטן בו מתבצעת רוב הספיגה של המזון.
המעי הגס- הוא איבר העיכול האחרון. בו נספגים מים, מלחים ומרכיבים נוספים. במעי הגס חיידקים רבים אשר לחלק מהם תפקיד בתפקוד המעי. בעת שהמים נספגים, תכולתו הופכת סמיכה יותר עד שבסופו הופכת לצואה.
פי הטבעת- דרכו מופרשת הצואה.

Autonomic nervous system – מערכת העצבים האוטונומית

מערכת העצבים האוטונומית שולטת בתהליכים אוטומטים ולא מודעים כגון תפקוד הלב. מערכת העצבים האוטונומית כוללת את מערכת העצבים הסימפטטית ומערכת העצבים הפראסימפטטית.

מערכת העצבים הסימפטטית- מערכת זו פעילה בעיקר במצבי חירום, לחץ או איום פתאומי. היא אחראית להפעלת תגובת הילחם-או-ברח, שמטרתן התמודדות עם מצב החירום. במצב כזה ישנו ניתוב של אנרגיה לשרירי השלד כדי שיהיה להם מספיק כוח להגיב בצורה יעילה ומהירה כך שפעילויות עיכול מופסקות ומופעלות פעילויות של עצירת שתן בזמן פעילות המערכת הסימפטטית ישנם שינויים בזרימת הדם, כיווץ של כלי דם בעור, הרפיה של שרירי הנשימה, הפרשת אדרנלין וכו'. מערכת זו עוסקת בעיקר בתנועה של הגוף.

מערכת העצבים הפראסימפטטית- מערכת זו פעילה בעיקר במצב של מנוחה בגוף ואחראית על מצב של שגרה. המערכת מווסתת את הפעילויות הפיזיולוגיות הרצופות כגון נשימה ופעילות הלב. היא אחראית בעיקר על פעילות של שימור, עיכול, מנוחה, הפרשה, הגדלת מאגרי אנרגיה, התחדשות של תאים, הפרשת הורמונים של גדילה. העצבים הפראסימפטטים יוצאים בעיקר מאזור השלד המוארך, ומחלקו התחתון של חוט השדרה. המערכת מופעלת בעיקר על ידי רפלקסים בתגובה לגירויים פנימיים. בזמן פעילותה ישנה הפרשה של המוליך העצבי אצטילכולין. המערכת בעיקר שולטת בתהליכים שקורים ללא כוונה מודעת.

CNS. PNS and brain – מערכת העצבים המרכזית, מערכת העצבים ההיקפית והמח

יש הבדל בין מערכת העצבים המרכזית לבין מערכת העצבים ההיקפית. מערכת העצבים ההיקפית מתקשרת את כל המידע מהאיברים למערכת העצבים המרכזית, וגם להיפך, ממערכת העצבים המרכזית אל האיברים. המח וחלק מחוט השדרה מרכיבים את מערכת העצבים המרכזית. מערכת העצבים המרכזית מנתחת את כל המידע המגיע אליה ומעבירה פולסים דרך העצבים זהו מעין מרכז בקרה של הגוף. מערכת העצבים ההיקפית, מצד שני, מספקת למערכת העצבים המרכזית מספקת את המידע ומעבירה הוראות בחזרה אל האיברים.

מערכת העצבים המרכזית היא החלק הגדול ביותר של מערכת העצבים. כאמור, התפקיד העיקרי שלה הוא לעבד את כל המידע שמגיע אליה. מערכת העצבים המרכזית מכוונת את כל התפקודים העצביים הגבוהים יותר שבתודעה, כמו תנועה, חשיבה, למידה, קואורדינציה, דיבור והבנת שפה וחושים.
מערכת העצבים המרכזית מורכבת מהאיברים הבאים:
המח- מחולק לאונה הפרונטלית, האונה הטמפורלית, האונה הפרייאטלית והאונה האוקסיפיטלית, אשר לכל אחת מהן תפקיד שונה
המוחון- ממוקם מאחורי המוח ואחראי על קואורדינציה ותיאום בין איברי הגוף.

גזע המח- בעל תפקידים רבים הקשורים לתפקוד הבסיסי של הגוף, כמו לדוגמא מרכז הנשימה
חוט השדרה- הגורם המתווך בין המוח למערכת העצבים הפריפריאלית, וממנו יוצאים עצבים אל האיברים השונים בגוף.
מערכת העצבים המרכזית בנויה משני סוגים של רקמות- חומר אפור- מורכב בעיקר מגופי תאי העצב והשלוחות הקרובות אליהם, וחומר לבן- מכיל בעיקר את האקסונים. רוב האקסונים עטופים בשכבת בידוד הקרויה מיאלין אשר שומר על עוצמת הפולסים העצביים.
מערכת העצבים ההיקפית מהווה את העצבים אשר מעצבבים את החלקים ההיקפיים של הגוף, כלומר השרירים, העור וכו' כאמור, מערכת העצבים מתחילה מהמוח, אשר מעביר סיגנל עצבי דרך חוט השדרה, וממנו אל מערכת העצבי הפריפרית, הכוללת את כל העצבים היוצאים מחוט השדרה ומגיעים לאיברים. מערכת זו מאפשרת את יכולת התנועה, התחושה, ומספקת שליטה והשפה על איברים פנימיים.

המערכת הסומטית- מערכת העצבים הסומטית היא המערכת המאפשרת ביצוע פעולות רצוניות, וכוללת את העצבוב האחראי על תנועה מוטורית ותחושה. העצבים הקשורים למערכת הסומטית מגיעים אל סיבי השריר וגורמים לכיווץ, ואל העור וגורמים להפקת תחושה, כך מערכת העצבים ההיקפית מאפשרת שליטה רצונית על הגוף
בנוסף, מערכת העצבים ההיקפית מורכבת גם מהמערכת האוטונומית עליה דובר בנפרד.

Cardiovascular system – המערכת הקרדיווסקולרית

מערכת שתפקידה לספק לכל התאים החיים בגוף את כל צורכי הקיום שלהם, באמצעות הדם.
מרכיבי המערכת הקרדיווסקולרית-
הלב- איבר שרירי אשר מטרתו היא להזרים דם דרך כלי הדם
אבי העורקים- זהו כלי הדם הגדול ביותר אשר מוביל דם מן הלב ומתפצל לעורקים
עורקים- לי דם גדולים בעלי שכבת שריר עבה על-מנת להתגבר על לחץ הדם הגבוה בכל התכווצות של הלב. מתפצלים לעורקיקים העוברים לאורך כל הגוף. העורקים מובילים דם מהלב אל כל חלקי הגוף.
עורקיקים- כלי דם קטנים המתפצלים לנימים
נימים- כלי הדם הקטנים ביותר דופנם הדק מאפשר חילוף חומרים עם התאים אשר צמודים אליהם. כמעט כל תא בגוף צמוד לנים אחד או יותר. קבוצת נימים מתאחדת ליצירת ורידון.
ורידונים- כלי דם קטנים אשר מתאחדים ליצירת וריד אחד
ורידים- כלי דם גדולים בהם ישנם שסתומים חד-כיווניים המאפשרים זרימת דם לכיוון הלב בלבד, משאבת השרירים מסייעת בהזרמת הדם ללב. הורידים מתאחדים מכל חלקי הגוף אל הוריד הנבוב.
וריד נבוב- זהו כלי הדם הגדול ביותר אשר מוביל דם אל הלב
מחזור הדם הגדול- מספק דם עם חמצן לכל רקמות הגוף.
מחזור הדם הקטן- נקרא גם המערכת הריאתית, הופך דם דל בחמצן ועשיר בפחמן דו-חמצני לדם עשיר בחמצן ודל בפחמן דו-חמצני.