כשאנחנו שומעים את המילה "טחורים", עולים אצל רבים מאיתנו תרחישי זוועה של כאבים בלתי נסבלים, תסמינים לא נעימים וסיכויים לסיבוכים בריאותיים.
למרות שמבחינה פיזיולוגית הטחורים נמצאים אצל כל אחד מאיתנו – מדובר בכלי דם ברקטום התחתון ששולטים על יציאות הגוף ומפרידים בין מוצקים, נוזלים וגזים – המונח מתקשר למצבים בהם יש בעיות שונות בכלי הדם. כך הם עלולים להימתח, להתרחב ולצנוח, תוך שהם הופכים כל יציאה לסיוט. אז האם יש מה לעשות בנדון?
התסמינים של טחורים
התמודדות עם טחורים מתחילה בהבנה של ה"מפלצת" שאנחנו ניצבים מולה. התופעות הידועות כטחורים עלולות להביא לסימפטומים דוגמת הופעת דם על האסלה, נייר טואלט או משטח הצואה במהלך היציאה – זהו לרוב הסימן הראשון לטחורים. בהמשך לכך אנו עלולים לסבול מכאבים, מגירודים, מגירויים, מנפיחות, מבליטות או מתחושת חוסר נוחות כללית באזור פי הטבעת, מדליפת צואה ועוד.
מה גורם לטחורים?
כדי להפוך את התמונה למורכבת אפילו יותר, נדגיש כי יש מגוון רחב של גורמים אפשריים לטחורים. פעמים רבות הבעיה מופיעה אצל הסובלים מעצירויות או מאנשים אצלם חל לחץ על האגן, דוגמת כבדי משקל או נשים בהריון. אלא שהתמונה לא מסתכמת בהם.
גורמים פוטנציאליים אחרים לטחורים הם עלייה בלחץ הדם בווריד הכבד הפיסטולי (שאמור במצב התקין לנקז את הטחורים), אי ספיקת לב, ביצוע פעילות גופנית מאומצת בתדירות גדולה "מדי" או לחלופין היעדר פעילות גופנית, סטרס נפשי ועוד. הסיכויים לסבול מטחורים עולים ככל שגוף האדם מזדקן, כאשר גם אנשים שבמשפחה שלהם יש סיפור של טחורים נמצאים בקבוצת סיכון מוגבר לבעיה.
אבחון הבעיה
עוד לפני שנענה לכם איך מאבחנים טחורים, עליכם להבין שהחלוקה שלהם היא לטחורים חיצוניים לעומת פנימיים. טחורים חיצוניים, כשמם כן הם, נמצאים על גבי פי הטבעת ובחלקה החיצוני. המאפיינים של מצב זה הם דימום מופחת אבל כאב מוגבר.
לעומת זאת, טחורים פנימיים ממוקמים בחלקה הפנימי של פי הטבעת ובתחתית הרקטום. הם נחלקים למספר דרגות חומרה, אבל בגדול ניתן לטעון שהם מאופיינים בנטייה לדימום אבל לכאב מופחת.
אבחון טחורים חיצוניים יכול כתוצאה מכך להיעשות בצורה של התבוננות ישירה על הטחורים, מה שיאפשר לרופא הבקיא בתחום לדעת במהרה האם זו הבעיה. במקרה של טחורים פנימיים התמונה מעט מורכבת יותר: יש צורך בשימוש באנוסקופ, מכשיר גלילי שתפקידו להרחיב את פי הטבעת. בחלק מהמקרים יאבחן הרופא את הבעיה על פי הדפוסים אותם מתארים הסובלים ממנה.
מכיוון שתסמיני הטחורים עלולים להיות דומים לאלה של בעיות אחרות במעי הגס (במיוחד אצל האוכלוסייה המבוגרת יותר), יש צורך בשיטות אבחון מגוונות. חלק מהשיטות האלה פולשניות, אבל לעומתן יש כאלה שנחשבות לפשוטות ולנוחות יותר לביצוע.
מכשיר האבחון Global Diagnostics מבוסס על אלקטרודות המחוברות לרגלי המטופל ובוחנות את התדרים שמפיקים האיברים והמערכות השונים שלו. לאחר מספר דקות מופק דו"ח שמאפשר לדעת מהו מצב הגוף, כולל התייחסות פוטנציאלית לשאלת הטחורים.
מה עם הטיפול?
בטחורים נהוג לטפל קודם כל בצורה התנהגותית או מניעתית, כלומר, שינוי של אורח החיים. זה מתחיל עם הרגלי התזונה, כאשר הצריכה של מאכלים הנחשבים לרכים ולידידותיים נראית מובנת מאליה.
נהוג להרכיב תפריט תזונה מקיף אצל בעל מקצוע, ולשלב זאת עם פתרונות מקשת הרפואה המשלימה: נטורופתיה, הומאופתיה, צמחי מרפא וכן הלאה. השיטה ההוליסטית הזו נהוגה אף היא בביו קיור.
במקרים חריפים יותר יידרשו פתרונות דוגמת תרופות מאלחשות, שימוש באמבטי ישיבה או אפילו ניתוחים כירורגיים. שילוב בין מספר אופני טיפול, או אפילו גישות מנוגדות לחלוטין, הוא בהחלט בגדר אפשרות.